"הקב"ה השגיח עליי באופן פרטי ממש"

  • 11
  • 34
  • 435
  • 18

גיור אינו דבר של מה בכך. חוץ מהעובדה שתהליך ההתגיירות עצמו קשה - ושהמגיירים מקשים בכוונה תחילה על כל המביע רצונו להתגייר - גם התהליך הפיזי והנפשי, כמובן, לא פשוט כלל וכלל.  ואתם יכולים לתאר לעצמכם מהם האילוצים הכרוכים בדבר; מאימוץ זהות חדשה ועד לעזיבת התא המשפחתי המוכר והאהוב, והכל -  לטובת הערכים בהם אתה מאמין. תשאלו כל גר או גיורת; ההכרה שחייהם כגויים למהדרין אינה הדרך בה הם רואים לנכון לחיות את שארית חייהם, הייתה נקודת המפנה המשמעותית ביותר בחייהם. אנחנו שאלנו את סוזנה מיינר, או כפי שהיא קרויה כיום - אריאלה בר. היא נולדה בגרמניה למשפחת כמרים פרוטסטנטית ידועה. שום דבר לא היה משתנה בחייה אילולא הייתה מגיעה לארץ בגיל 19; "אני הייתי בנאדם מאמין כל חיי, מאז שאני זוכרת את עצמי," מספרת אריאלה בר, "פעם הראשונה שהגעתי לפה בגיל 19, הייתי 'אופר' (-אומנת) במשפחה בכפר שמריהו. חזרתי לגרמניה וחשבתי 'זהו, זו הייתה אפיזודה נחמדה'," אך אז, קרה דבר לא צפוי - היא הרגישה רצון עז לחזור לארץ; "קרה משהו לא ברור - אני רציתי לחזור כל הזמן לארץ," היא משחזרת, "כשבאתי ב-92 באתי כבר עם משבר אמוני במסגרת הזאת של הנצרות. כבר כל כך הרבה שאלות היו לי שלא קיבלתי עליהן תשובה מספקת, שהגעתי לפה עם פניות לדבר אחר. כל דבר שקשור לתנ"ך ולשפה העברית," היא מוסיפה, "יש שם תשובות, יש שם אמת." וכך היא עלתה לארץ, התמקמה בהרי חברון ומנהלת כבר כמה שנים טובות חווה סוסים טיפולית. "אני 16 שנה עכשיו פה ביתיר," מספרת אריאלה בר, עשיתי חוות סוסים - שזה באמת היה חלום מאוד-מאוד נוקב. זה לא היה דבר שיכולתי לשים בצד." גם על הקשיים במשפחה היא לא פוסחת, אך דווקא רואה אותם בעין חיובית; "הילדים שלי, היום, חיים במכלול מאוד רחב: יש להם סבתא ודוד ודודה לא יהודיים בכלל... וטוב לי עם זה. טוב לי עם הרב-גוניות של המשפחה. לא הייתי רוצה לגור באף מקום אחר, לא הייתי רוצה לשנות שום דבר מהמציאות שלי," היא מסכמת. "מישהו שאין לו את היהדות - יהיו לו דברים חסרים." סוזנה מיינר מספרת את סיפורה בכתבה מיוחדת בערוץ אורות.

אולי גם יעניין אותך

טען עוד