אקטואליה וחברה

הרב והפרופסור: חג עצמאות שמח

מדינת ישראל חוגגת עצמאות, אחרי אלפיים שנות גלות קשה ומרה, בהן ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון. אלפיים שנה של תקווה לשוב לארצנו, להשיב עטרה ליושנה בירושלים ולהקים לנו מדינה משל עצמנו.

איך שהדברים התגלגלו (גורל? השגחה?), הבריטים עזבו את הארץ, בן גוריון ניצל את ההזדמנות ולפני שמי מאויבינו הספיק להבין מה קורה - הכריז על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל. ההרגשה בעם הייתה מרוממת, השמחה הרקיעה שחקים - לפחות עד שהתחילו המלחמות.

אך זהו רק צד אחד של המטבע; תסמכו על היהודים שידעו להתבלבל גם כשהגאולה שלהם נמצאת מתחת לאפם ממש;

עד היום, רוב רובו של העם היהודי אינו יושב בציון ואינו עולה לארץ. מה הם עושים בחו"ל ולמה הם לא עולים? שאלות יפות, אין ספק.

עד היום, חלק מהעם שכבר כן חי פה, אינו סובר כי הקמת מדינת ישראל הינה מאורע הסטורי משמח. להיפך, הם ממשיכים לחכות לגאולה שתבוא - אם בדמות משיח או בצורה אחרת. הקיצוניים ביניהם אף מתנגדים למדינה בצורה תקיפה ועושים כל שביכולתם על מנת 'לתקוע לה מקלות בגלגלים'.

הרב אורי שרקי והפרופסור קרלו שטרנגר מנסים לברר; מהי גאולה? האם יש מושג כזה בכלל? והאם הגאון מוילנא ידע לחזות את הקמת המדינה ב-ה' באייר לפני כמאתיים שנה??

'הרב והפרופסור' בפרק מיוחד ליום העצמאות, בהנחיית אלעזר שטורם.

  • 11
  • 34
  • 435
  • 18

הרב והפרופסור: לזכור - ולא לשכוח

השואה היא אחד האירועים היותר מזעזעים שעבר העם היהודי על כל תולדותיו, בזה אין ספק. על מעשי הזוועות של הנאצים יימח שמם וזכרם, אין צורך להכביר במילים. כולנו מכירים ויודעים. ונזכרים וכואבים.

ההשפלה, הבדידות, הרעב, הפחד, הקור, המוות... כל אלה היו דבר שבשגרה עבור היהודים האירופאים של שנות הארבעים.

אך לאחר השואה האיומה, קמו השרידים, האודים המוצלים מאש, והקימו להם מדינה. הקימו לנו מדינה. את מדינת ישראל.

למדינה הצעירה שאך קמה על רגליה הרועדות, היו בעיות אינספור לפתור - בנוסף לאויבים אלימים וצמאי דם - אך שנים ספורות לאחר הקמתה כבר התקבלה ההחלטה: לימוד השואה יהיה לחלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים.

גם המסעות לפולין לא אחרו לבוא ועד מהרה הגענו למצב בו השואה היא חלק חשוב מהמורשת הישראלית-יהודית.

עכשיו, כל מה שנותר לנו לבדוק הוא האם אנחנו מנתחים את השואה כמו שצריך? האם אנחנו מפיקים ממנה את הלקחים הנכונים? והשאלה הגדולה מכל - איפה היה אלוקים בשואה??

הרב אורי שרקי והפרופסור קרלו שטרנגר דנים בנושא. 'הרב והפרופסור' בהנחיית אלעזר שטורם.

  • 11
  • 34
  • 435
  • 18

הרב והפרופסור: בכנס בבית מדרש ’המקום’ שבהרצליה - חלק ג’

מדינת ישראל קיימת כבר 64 שנים - כפי שחגגנו זה לא מכבר.

64 שנים של עליות של יהודים מכל התפוצות - מיפן ועד ארגטינה, של פריחה כלכלית ושגשוג תעשייתי בכל התחומים - ממפעלי ההיי-טק ועד לרפואה המתקדמת בעולם, צמיחה תרבותית ואומנותית, ניצחונות מרהיבים על אויבינו ומבקשי רעתנו - לראשונה בידי צבא עברי, ובעיקר - סוף כל סוף האפשרות להיות עם חופשי בארצנו.

אך מנגד, כולנו יודעים שהחיים לא בדיוק דבש; המלחמות גבו את שלהן ועל אף כל הניסים שקרו ושקורים בהן, כמעט בכל בית ביקר המוות והשכול. פיגועים וטרור הם כבר כמעט עניין שבשגרה, האיום הדמוגרפי נראה מאיים מתמיד והפשיעה על רקע לאומני עולה.

הבעיה הזו הייתה צריכה להיפתר כבר מזמן, אך מסתבר שלאף אחד אין פתרון מעשי.

האם גישת 'שתי מדינות לשני עמים' תפתור את הבעיה? האם מדינה אחת לשני עמים תוביל לשלום המיוחל?

הרב אורי שרקי והפרופסור קרלו שטרנגר מנסים למצוא פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני, בכנס שהתרחש בבית המכנסת 'המקום' שבהרצליה. 'הרב והפרופסור' בהנחיית אלעזר שטורם.

הרב והפרופסור בכנס בבית מדרש 'המקום' שבהרצליה - חלק ג'.

  • 11
  • 34
  • 435
  • 18

הרב והפרופסור: בכנס בבית מדרש ’המקום’ שבהרצליה - חלק א’

חופש הוא מושג מאוד עדין - הן בצורה פרטית והן משפטית;

באופן הפרטי, כאשר נתבקש להגדיר מהו חופש מבחינתנו, ייתכן שנתקשה להגיע לדעה מגובשת וברורה; אבל מאידך נדע טוב מאוד להגדיר מה מונע מאיתנו את החופש שלנו (אם זה הילדים, האישה, הבוס, הסביבה - והדוגמאות נמצאות בשפע).

מהבחינה המשפטית, גם כן נוכל לראות שלמרות שהחופש הוגדר בבירור בחוק - ישנם מקרים בהם השופטים בעצמם מתחבטים בסוגיית החופש וגבולותיו.

ובכן, לקראת חג הפסח - חג היציאה לחירות של עם ישראל, הרב והפרופסור דנים בכנס שהתרחש בבית המדרש 'המקום' שבהרצליה בנושא החירות והחופש ומנסים להגדיר - כל אחד לחוד ושניהם גם יחד - מהו החופש האולטימטיבי.

האם היהדות וחוקיה מגבילים את האדם ולכן פוגעים בחופש שלו? או שמא המצוות בעצם משחררות את האדם ונותנות לו אפשרות לחיות חיי חופש אמיתיים? ובכלל - האם יש מושג כזה חופש? והאם יש הבדל בין חופש לחירות?

הרב אורי שרקי והפרופסור קרלו שטרנגר מנסים להכריע.

'הרב והפרופסור' בהנחיית אלעזר שטורם.

  • 11
  • 34
  • 435
  • 18

הרב והפרופסור: מרכז הכבידה

יהדות הינה הדת הרווחת בארצנו - כמובן - ומזוהה לרוב עם הצד האורתודוכסי של מפת החברה הישראלית.

אך, כמובן, לא כל מי שמגדיר עצמו כיהודי - מגדיר את עצמו גם כשייך לזרם האורתודוכסי. למעשה, רוב היהודים בעולם אינם אורתודוכסים, אלא משתייכים לאחד מהזרמים האחרים המרכיבים את היהדות (ולא חסרים כאלה...).

אז אם רוב היהודים הם לא אורתודוכסים, זה כמעט מחייב שהם הומניסטים. שהרי, אם אתה לא מאמין באל, אתה כנראה מאמין בכוחו של האדם, בכך שהוא היצור הנעלה ביותר ולכן יש לשאוף אך ורק לטובתו, ולא להיכנע לגורמים אחרים המכתיבים אופי חיים שונה ממה שהוא רואה לנכון. אפשר לומר שההומניזם הוא ממש האנטיתזה של הדת - ובמקרה שלנו, של היהדות.

אך כאן נוצר הקונפליקט, כאן אפשר לראות את ההתנגשות - שהרי יש יהודים שהם גם דתיים - וגם הומניסטים!

האם היהדות וההומניזם איך זה ייתכן? הרי אלו שני ערכים מנוגדים!

הרב אורי שרקי והפרופסור קרלו שטרנגר בדיון על הומניזם, יהדות ומה שביניהם. 'הרב והפרופסור' בהנחיית אלעזר שטורם.

  • 11
  • 34
  • 435
  • 18
עמודים: << < 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 > >>