אקטואליה וחברה

הרב והפרופסור: פרשת בלק: מה קשור?

בסוגיה במסכת בבא-בתרא העוסקת בכותבי ספרי התנ"ך (יד ע"ב) נכתב: "משה כתב בספרו ופרשת בלעם". נמצאת כאן חלוקה מיוחדת של התורה: כל שאר החומשים – ופרשתנו. מהו השוני בין שאר התורה לבין פרשה זו?

התורה היא נשמתו של עם ישראל, והיא מפגישה אותנו עם נשמתנו דרך סיפור קורותינו בדור המכונן של היציאה ממצרים וקבלת-התורה. פרשת בלעם איננה חלק מקורותינו-שלנו, שהרי עם ישראל כלל לא היה מודע להתרחשות הנסיון לקללו שהפך לברכה.

אם כן, מדוע בכל אופן נכנסה פרשיה זו לתורה עצמה? אולי משום שבלעם נחון בעין רעה, אבל חדה. מבטו הנבואי איפשר לו להכיר רבדי עומק מהותיים של מושאי התבוננותו, כך שגם בתוך משליו נוכל למצוא ביטויים ואמירות שיבהירו לנו פנים יחודיות של זהותנו הלאומית, ולכן גם באמצעות לימודם נוכל, כבכל התורה כולה, להכיר את עצמנו-האמיתי.

כך, בברכתו הראשונה, מתוודעים אנו לעובדה שהיותנו צאצאי האבות והאימהות, נובעים "מראש צרים ומגבעות" מטביעה בנו חותם וניכרת גם כלפי חוץ, ועוד לומדים אנו שהיותנו "עם לבדד" איננה מצב זמני הקשור לשהותנו מנותקים משאר העמים, במדבר, אלא ביטוי לערך מהותי של "ובגויים לא תשב"- לא סופרים אותנו יחד כי אנחנו לא מאותו סוג. וכן מתוודעים אנחנו לכינוי "ישרים".

בברכה השניה, טמון חידוש גדול יותר מבחינת הבנתנו את הקורות אותנו: איננו "עם שיצא ממצרים" כפי שטען בלק בתחילת הפרשה, כביכול מתוך אינטרס לאומי גרידא, אלא "א -ל מוציאם ממצרים"- לא 'יצא', מעצמו, אלא "הא-להים הוציאם" (רש"י שם). יציאתנו ממצרים הינה עניין אלקי, ולכן גם ההגנה עלינו הינה אלקית, מפני אויבים גשמיים ורוחניים כאחד, אז והיום.

עוד על המעמד שלנו מול הגויים גם בתוכנית 'הרב והפרופסור' הבאה:

  • 11
  • 34
  • 435
  • 18
עמודים: << < 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 > >>