אקטואליה וחברה

הרב והפרופסור: שיבנה המקדש?

בית המקדש שניצב בגאון על פסגת הר הבית - אח, איזה חלום! זהו חזונם בן אלפי השנים של מיליוני יהודים בכל רחבי העולם, עליו הם מתפללים יום-יום ובוכים בכל שנה ושנה.

מאז שחרב בית המקדש השני, עם ישראל עבר תהפוכות רבות; הוא הוגלה מארצו, נשלט בידי רודנים אכזרים, גורש, נהרג ונטבח באלפי פוגרומים ונשרף בשואה האיומה. ועדיין, במשך כל התקופות הקשות, הוא לא אמר נואש והמשיך להיאחז בתקוותו האוטופית לבניין בית המקדש בירושלים.

כיום, כאשר יש לנו מדינה עצמאית, צבא חזק, וכלכלה ענפה, המצב היה אמור להיראות לנו הרבה יותר פשוט והיינו מצפים שבית המקדש ייבנה ממש תוך כמה ימים. אך המציאות איננה נותנת לנו לשגות באשליות: הר הבית נמצא בידי שכנינו הערבים ובשביל לבנות שם את בית המקדש נאלץ להתמודד עם עשרות ארגוני זכויות אדם למיניהם.

מה הרב אורי שרקי והפרופסור קרלו שטרנגר חושבים בעניין? האם הקמת בית המקדש עדיין רלוונטית לימינו? האם אנחנו, כעם ישראל, עדיין מעוניינים בבניינו? ומה בכלל חושב על כך העם?

'הרב והפרופסור' בהנחיית אלעזר שטורם.

  • 11
  • 34
  • 435
  • 18

הרב והפרופסור: למי קראת עם?

           

אלעזר שטורם וד"ר סיני הישראלי הם שני חברים שלא תמיד מסכימים על הכל, או אולי נכון יותר יהיה לומר – שני חברים שמדי פעם מוצאים על מה להסכים. במדור החדש, ינסו השניים לדון ביניהם - או לפחות להציג את עמדותיהם - על כל ענייני השעה. הנושאים? כל נושא שהשניים יבחרו להעלות. ואל דאגה - הם רבים מתקוטטים ומתווכחים ביניהם זמן רב ובכל זאת שרדו בשלום ובחברות. וכמובן שגם אתם מוזמנים להצטרף לחגיגה.

 

   

            

סיני היקר,

          

מדינת ישראל  - הכל סתום.

ואולי צריך להודות על האמת: כל הדיבורים אודות אחדותו של עם ישראל הם בלוף ריקני וחסר כל משמעות. הנה רשימה מקרית של בעיות בלתי פתירות, ובתשתיתן של בעיות הישראליות האלו, לא ניתן לגלות את הסולידריות הישראלית יהודית המפוטפטת:

       

בעיית פליטים, בעיית גיוס לצבא, בעיית אי הסכמה לגבי תוקפו וגבולותיו של ביהמ"ש העליון, מקומו של הרב בצבא, הנשים והמרחב הציבורי, יעדיה של המדינה ביחס לשטחים, בעיית הפלסטינים, חלוקת ההון החברתי, מקומם של החרדים בחברה וכמובן - בעיית השוהים הלא חוקיים בארץ.

      

בעצם החברה הישראלית הפכה לחברה ללא יעדים וללא מטרות. הפכנו לאוסף של קבוצות מיעוט שמטבען מנצלות את הפילוגיות הישראלית – יהודית הקלאסית, וכל הקבוצות מנסות למשוך את החברה הישראלית, כל אחת לכיוונה היא. הכוח המאזן, הכוח המרכזי בחברה, נדם.

 

החרדים מתעלמים מהישראליות כל זמן שהיא, באווילותה, מספקת להם את הצרכים הפונדמנטליים. כל זאת בתנאי שלא דורשים מהם מאומה. האמת שלהם מוחלטת. הם קיבלו את האמת מהשמיים. ואיש לא יורה להם לשנות את חייהם ובודאי לא רבנים דתיים אמוניים.

           

הדתיים לאומיים מצדם, מעוניינים רק בדבר אחד: א"י הקדושה והשלמה. כמובן גם הם באיצטלת של מסרים אלוהיים וידיעת האמת המטאפיסית, שהיא מטבעה בלתי ניתנת לערעור ולפקפוק.

           

הבעיות החברתיות לא מעניינם, האפליה לטובתם בשירותם הצבאי המקוצר כשר בעיניהם, השקעות העודפות בשטחים פר איש ראויות, כמובן, והשאלה איזו מדינה תהיה זו בעוד 20 שנים לא רלוונטית בעיניהם כל זמן שהמערכת המדינית חברתית מעוצבת לרצונם.

           

החופשיים אינם טובים מקודמיהם. רובם המכריע של צעירי ישראל מנותקים לחלוטין מידע עם בסיסי ומינימאלי. זהותם היהודית מתחילה ונגמרת במספר טקסים ריקים מכל משמעות קיומית, ערבוב בין דת עממית מהולה בפולחני קדושים וקברים ומעט סמלים, שלרוב כרוכים בשואה ובשנאת הגויים באשר הם וזהו.

        

האם בקרב יורשיהם של אחד העם, ברנר, ביאליק, בובר, עגנון ושות' - לאמור החופשיים של ימינו - קיימת זיקה של ממש לתרבות היהודית הקלאסית? האם טענתם לזהות יהודית לגיטימית הינה בעלת תוכן ריאלי?

       

המסורתיים הינם בכלל קבוצה שאני לא מסוגל להבין אותה. מין דתיות, אבל דתיות של עבירות. כלומר, בדרך כלל הדתיות הזו כרוכה באיסורי מאכלות וטאבואים דומים, מעט תפילות מידי פעם ובעיקר בחגים, ואילו כל יתר הדברים המהווים את הקודקס היהודי הקלאסי, אינם נחשבים בעיני קבוצה זו. זהותם היהודית הינה הפרדוכסלית ביותר בקרב כל הקבוצות היהודיות. יהדותם הינה סוג של תשלומי מיסים לאל המפחיד באיסוריו. יהדות של פחדנות  ריקה וחלולה.

         

ועוד קבוצה אחת, מעורבבת, מורכבת מכולם. מין תת קבוצה נפרדת. ואולי היא המפחידה מכולן: הקבוצה הגדלה והולכת של מי שמוכנים לוותר על הדמוקרטיה.

  

הן תודו כי החרדים חיים להם במחוזותיהם הסגורים, הדת"ל גם הם במידה רבה חיים בתחומם הסגור, הערבים גם כן, חלק מהעלייה הרוסית גרה בגטאות משלה, ורק המחוז החופשי חסר. סולידריות ויתר ביטויי ריקים מתוכן ריאליים, כגון אחדות עם ישראל, איין.

        

כל הבלגן הרוטט הזה אמור להיות מדינה סולידרית ישראלו יהודית. ספק רב אם מדינה מסוג זה יכולה להתקיים לאורך זמן במתכונת חופשיית דמוקרטית.

          

נו, אז לא הגיע הזמן להקים מחוז עצמאי בתל אביב? לא הגיע הזמן לחלוקת הארץ למחוזות וקנטונים, בהם כל אחד ינהל לעצמו את החיים?

      

אלעזר שטורם.

 

        

        

 

לאלעזר ידידי,

           

התשובה לשאלה שלך בסוף מאמרך היא - לא.

           

כדי לענות משהו קוהרנטי אתחיל דווקא מבעיית הזהות – זהות יהודים מה זה?

        

אז ככה, היינו עברים  - אברהם העברי - הפכנו לישראלים כאשר נחרב הבית הראשון, אחר כך הפנו ליהודים לתקופה ארוכה מאוד, וכאשר חזרנו לארץ ישראל והקמנו את מדינת ישראל חזרנו להיות ישראלים. המהפכות התרבותיות והרוחניות, שחלו בהיותנו בגולה ובתפוצות, יצרו עובדה שהיא ביסוד השאלה מה אנחנו היום.

        

האם בעקבות הקמת המדינה נחזור להיות  עברים? זו היא שאלה כבדה של הזהות הקולקטיבית שלנו בדור הזה ועדיין, ברבדי החברה הישראלית דהיום, לא נעשה הברור הזה.

          

מנהמת ליבו של אלעזר, או מרתחת רוחו, הועלו במאמר שאלות בנושאים שונים, כמו עניני מגזר, עניני מגדר, ענינים כלל ישראלים, עניני גבולות הארץ, עניני צה"ל, בעיות פליטים וכו'. לאחר הבהרת ענין זהותינו, נוכל לדון ואף לפתור את כל הבעיות הללו.

          

בארבעה כרכים עבי כרס ומרשימים, כותב נפתלי צבי יהודה בר- אילן (נינו של הנציב) את המאמר המונומנטלי "משטר ומדינה בשיראל על פי התורה". ואין להיבהל, 354 הנושאים הנדונים - וביניהם משטר דמוקרטי ומלוכני, שלטון החוק, הפרדת רשויות, ביקורת שיפוטית  טוהר השלטון, מדיניות פיסקלית ומוניטרית, שרותי רווחה, סל תרופות, איכות סביבה, עקרונות ענישה, משפט בינלאומי, אמנת ז'נבה, כבוד האדם וחרותו, פיתוח אישיות, זכויות אזרח  – שואבים מתורתנו ומחכמי אומות העולם ומהוגי הדעות שבעולם במאות השנים האחרונות.

           

תורף דברי, אומר שהראייה שלי, כמו של אנשי בית המדרש "המקום" בהרצליה בהיותנו דנים בענינים אלו זה ארבע שנים, היא שאנו חשים אופטימיות עצומה ביכולת להביא לנו את הדברים להבנה, ובסופו של תהליך לגמד את הקיטובים האדירים הקיימים היום בחברה הישראלית.

 

סיני הישראלי.

 

               

                 

 

 

גם הרב אורי שרקי והפרופסור קרלו שטרנגר דנים בשאלה מי הוא בעצם יהודי, ואיך מאחדים את הזרמים השונים לכדי עם אחד, בתוכנית 'הרב והפרופסור' הבאה:

  • 11
  • 34
  • 435
  • 18
עמודים: << < 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 > >>