שאלה טובה: כל הזמן את אשתי
נעמה מוזס מייעצת לבעל כיצד להתמודד עם הדיכאון של אשתו
שם המרצה: נעמה מוזס פורסם: 31/10/2012 18:22:00

שלום נעמה,

כשאשתי ואני התחתנו, היא היתה מלאת מרץ ועם הרבה עיסוקים. כל זה נמשך עד לפני שנה וחצי, כשבתנו הבכורה נולדה. בהתחלה, כמובן, אשתי רצתה להישאר כמה שיותר עם הילדה. הנחתי שזה יהיה ככה עד שבתנו תלך לגן. אבל גם אחרי שהיא הלכה לגן, אשתי המשיכה להיות מרבית הזמן בבית. זה לא היה מפריע לי אם לא היה נראה לי שהיא מדוכאת. אני רוצה לדבר איתה על זה, אבל חושש שזה ישמע כמו ביקורת. ואולי בכלל היא בדיכאון? איך אני יכול לעזור לאשתי?

 

בשאלתך הבעת למעשה שני קשיים: הדאגה הכנה שלך לאשתך שכבר לא נראית לך מאושרת, פעלתנית וממלאת מרץ כבעבר, וכן הקושי שלך לשתף אותה בחששות שמא דבריך יובנו כביקורת כלפיה.

      

אתייחס תחילה למצוקה שאתה מבחין אצל אשתך: נישואין, לידה והמעבר לתפקיד ההורות טומנים בחובם שינויים משמעותיים. הצטרפות תינוק למשפחה משבשת את שגרת החיים, תובענית ומשפיעה על תחומי החיים הסובבים אותנו - חיי הזוגיות, תפקודינו בעבודה, עייפות ועוד. מסתבר, כי כאחת מעשר נשים עשויה להגיב בתגובה דיכאונית לאחר לידה. כדי לאבחן זאת, ולקבל סיוע מקצועי, מומלץ להתייעץ עם רופא, ולהסתייע במידת הצורך בטיפול פסיכולוגי ו/או תרופתי.

       

דכאון לאחר לידה שאינו מטופל עלול להימשך שנים, ומשפיע לא רק על האדם הדיכאוני הסובל ועל היחסים עם בן הזוג ,אלא גם על הקשר התקין עם התינוק והוא אף עלול לעכב את התפתחותו. לכן, לא מדובר רק במצוקה של אשתך, אלא בקושי של כל המשפחה הדורש התייחסות ובמידת הצורך מענה וטיפול.

         

ציינת גם שאתה חושש כיצד תצליח להעביר את המסר והדאגה ללא תחושת ביקורת. אכן, לא פעם, גם כאשר הרצון אמיתי וטוב, הרי שאופן הבעת הדברים עלול להשתבש ולהתפרש לא נכון.

בכוזרי נאמר "כוונתך רצויה אך מעשיך אינם רצויים...". לא די בכוונת הלב. במיוחד במצב רגיש של דיני נפשות, יש לשקול היטב את מעשינו ומילותינו. יחד עם זאת, זהירות יתר מביאה אותך למצב שבו  אינך משתף בתחושותיך, בדאגתך הכנה ואולי גם במצוקה שלך. בנוסף, הסתרת המחשבות והתחושות מאשתך עלולה ליצור תחושה של התעלמות וניכור מהקושי בו היא נתונה.

        

הקשר הזוגי אמור להיות המקום המאפשר, המכיל, המנחם והבטוח עבורנו. היום אתה מתמודד עם הדאגה לרווחתה הנפשית, מחר אתם עשויים להתמודד עם קושי אחר. ולכן הבסיס בקשר הזוגי הינו שיתוף הדדי ויכולת ולהביע את רחשי ליבנו.

בעברית המילים "ביקור" ו"ביקורת" נובעות מאותו השורש: ב.ק.ר. גם כאשר אנו עורכים ביקור אצל הזולת, לרוב לא נפתיע אותו בביקור פתע, אלא ניידע מראש על רצוננו "לקפוץ לבקר" ונברר האם זה מתאים לו. גם כאן - מומלץ שתמצא זמן מתאים, רגוע ופנוי לשניכם. הזמן את אשתך למפגש  של שיח אמיתי ("חשוב לי שנשוחח באופן רגוע. מתי מתאים לך?"), הימנע משימוש במילים "את" (יש בכך תחושה של הכוונת אצבע מאשימה), אלא שקף את רגשותיך ודאגתך, למשל: "אני חש לאחרונה שקשה לך, ששמחת החיים שלך נעלמה, עצוב  לי לראות אותך כך.. אני מרגיש שאת לא מאושרת, האם זה נכון? האם היית רוצה שהמצב ישתנה? במה אני יכול לסייע ולעזור?"

        

רוקן את המיכל שלך (את המחשבות, הרגשות והמסקנות שיש לך), נסה להיות שם בשבילה ולהקשיב באמת למה שהיא מנסה לומר. לא בהכרח מה שנראה לך נכון – יהיה נכון עבורה.

במידה ואתה מרגיש שיש צורך בהתערבות מקצועית - אל תמתין, פנה לעזרה.

 

 

מאת נעמה מוזס - מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת המומחית בטיפול וייעוץ להורים ומתבגרים.

 www.mosesnaama-tipulzugi.co.il

 

(Original photo by: Ben Grey (CC BY-SA 2.0
תגובות


כל הזכויות שמורות לערוץ אורות 2010 ©