שאלה טובה: הכל בסדר בחדר?
נמאס לבקש מהבן שיסדר את החדר? המטפלת נעמה מוזס עוזרת
שם המרצה: נעמה מוזס פורסם: 6/10/2012 22:9:00

נעמה שלום,

 כבר נמאס לי לבקש ולהתחנן.. אבל חוסר הניקיון (מילה עדינה למה שבאמת קורה שם..), אי הסדר והבלאגן בחדר של בננו המתבגר מוציאים אותי מדעתי.. מדי יום הטונים ביננו עולים והכעס גובר.. העונשים לא ממש משפיעים, ואני אובדת עצות. גם אם הוא עושה טובה ומסדר את החדר (וגם אז קשה לקרוא לזה מסודר) – לא עוברים כמה ימים והבלאגן שוב חוגג.. מה את מייעצת לי לעשות?

 

     

שלום לך,

את מעלה סוגיה שכיחה בין הורים ומתבגרים בכל הנוגע לסדר וניקיון - כמה אפשר להתעצבן? כמה צריך לדרוש? כמה להתעסק בזה?

המתבגרים בוחנים את מידת הסבלנות, הנחישות והעקביות שלנו. הגבולות נמתחים והם מנסים לבטא את זהותם הייחודית בין היתר באמצעות הקונפליקטים מול ההורים בתחום זה. מדובר במערכה מתישה עבור שני הצדדים. המאבק בין  הצורך בכיבוד הפרטיות של המתבגר ("מה אכפת לך? זה החדר שלי..") לבין הנחלת כללים, הצבת גבולות, מתן כבוד ודוגמא אישית ליתר באי הבית.


   

אז...אנסה לעשות קצת סדר בבאלגן.

ראשית, יקירתי, לפני שאת משנסת מתניים ויוצאת לקרב, עליכם - ההורים - להחליט מהו סדר העדיפות שלכם, האם ועל מה אתם לא מוכנים לוותר. בגיל ההתבגרות יש לא מעט חזיתות. לא חייבים לריב על הכל. זה בסדר גם לשחרר במקומות מסוימים את החבל. בררו לעצמכם האם הבלאגן בחדר הפרטי של המתבגר הוא סיבה מספיק טובה כדי לריב ולהתעמת, או שאולי עדיף להשקיע את האנרגיה בתחומים  אחרים.

         

מפנייתך נשמע לי שאת די לבד במערכה. לא הזכרת את בעלך – מה עמדתו בעניין? חשוב מאוד שיהיה תיאום וההחלטה משותפת של שני ההורים. זה לא יעבוד אם תשדרו מסר מבלבל ושונה. כבר נאמר בענין בן סורר ומורה ש"אינו שומע בקול אביו ובקול אמו" (דברים, כ"א, י"ח) - לא במקרה נכתב פעמיים "בקול.. ובקול..", כי כאשר ההורים מדברים בקולות שונים – סופו של דבר שילדם לא ישמע בקולם.

  

את מתארת מערכה מתישה בה את מתחננת ומבקשת, וגם כשבקשתך מתבצעת סוף סוף, היא לא מחזיקה לאורך זמן. יקירתי! תתעוררי! בדרך כזו לא תשיגי הרבה. מאזן הכוחות מזמן אינו לצידך. במידה והחלטתם שהסוגיה חשובה ועקרונית בביתכם, פנו זמן רגוע ונסו להגיע להבנה משותפת בדבר הדרישות הברורות וגם ההשלכות במידה ולא יחול שינוי במצב (אל תאיימו סתם. חישבו היטב לפני כן עד כמה אתם מוכנים או מעוניינים ללכת רחוק).

       

לאחר שהדברים ברורים ומוגדרים, זכרי שעליך להימנע ככל הניתן ממאבקי כוח. גם אם המתבגר לא עומד בהבטחותיו, אל תיכנסי למריבות, אל תנדנדי ותזכירי מה שסוכם. פשוט תני לו לשאת בתוצאות (שסוכמו מראש ביניכם) ובוודאי אל תנקי במקומו! הזהרי שלא לצבוע את כל התמונה בצבע של אי העשייה בתחום הזה, ולקשר בין חוסר הסדר והניקיון גם לתחומים אחרים ("לא ניקית את החדר, ובכלל אתה לא עושה שום דבר בבית הזה, וגם בקושי לומד.."). זה עלול ליצור תחושות שליליות והתנהגות של "דווקא" שרק תקצין את המצב. את מתארת שגם כאשר הוא כבר מסדר, קשה לקרוא לזה סדר - אם תבקרי ולא תעריכי את מאמציו, מדוע שהוא ישתדל יותר בפעם הבאה? אל תשכחי לתת חיזוקים, לאו דווקא חומריים, לדוגמה מילת שבח (איזה יופי שסידרת) כאשר הוא השלים את המשימה.

ולסיום, כמו במצלמה, אל תשכחו לעשות לעיתים Zoom out - התבוננו ממרחק, הכניסו את הדברים לפרופורציה. זה עוזר גם בתחומים נוספים בחיים. זה שהחדר מבולגן, לא אומר שהחינוך שלכם נכשל. התמקדו בנקודות החיוביות הטמונות בילד שלכם.

   

ואם כל זה לא ממש עוזר, אשתף אותך בטיפ אחרון שלי, שבאופן אישי מאוד מסייע: פשוט לפני שעוברים ליד החדר, דאגו שהדלת תהיה סגורה. מה שלא רואים - לא קיים..לא?

      

מאת נעמה מוזס - מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת המומחית בטיפול וייעוץ להורים ומתבגרים: www.mosesnaama-tipulzugi.co.il


(Image by: Yan Yan (CC BY 2.0

תגובות


כל הזכויות שמורות לערוץ אורות 2010 ©